מה עושים כשהדברים משתבשים


אני מפחדת להדביק אותך בקורונה, אמרה בת הזקונים בשבת לבעלי. אני מפחדת שלא יהיה לנו כסף, שיתפה השביעית. אני מפחדת שיהיה לי משעמם. אני מפחדת לאבד את הקשר עם החברות. באותה שבת בבוקר שמענו את השביעית בוכה בחדר. נכון, העליבו אותה, אבל היה בבכי שלה משהו שהסב את תשומת ליבנו במיוחד. אחר כך כאבה לה היד ואז הבטן ואז הבריקה בי הבנה שבעצם לא דיברנו על רגשות מאז פרוץ הקורונה. אם לא ניתן מקום לקושי הוא יצא בדרכים אחרות. בזמני משבר חשוב לדבר על הקושי, זה נשמע פשוט אבל אם אני מבוהלת מהקושי, יהיה לי קשה להזמין את ילדי לדבר על זה. היום היתה לי שיחת אימון עם המאמנת שלי על המצב. מה הכי מאיים עלי, מה אומרת המועקה בתוך ליבי. יצאתי רגועה ושקטה. יצאתי פנויה לשמוע את קשייהם של ילדי. זמני משבר הם הזמנים הכי מתישים, הכי אינטנסיביים, הכי מלאים ב"צריך". דווקא בזמנים כאלה כל כך חשוב לשמור על האנרגיות שלנו ועל מעגלי התמיכה שלנו ההורים. בלעדיהם, לא נוכל לתמוך בילדינו. הורה מתוחזק שווה ילד מתוחזק. תכניסי ליום שלך פעולה שמוסיפה לה אנרגיה. חברה סיפרה לי שלרגל המצב, ולרגל נושא כיבוד הורים שהאחות הגדולה לימדה את הקטנים, ילדיה הכינו לה מחברת פינוקים וכל יום הם מזמינים אותה לבחור פינוק מתוך ההצעות שהם כתבו לה במחברת. משפחה מושלמת, לא כולנו כך.

זמני משבר מזמינים אותנו להיוולד מחדש. כמה רצונות יש לנו שלא מומשו עד היום. מתחילת הקורונה אני קמה לפנות בוקר ועורכת סדר בוקר מכוון. כבר שנים אני רוצה את זה, מדברת על זה, מתחילה ושוב מפסיקה. כשהתחילה הקורונה הרגשתי עת רצון. קורה כאן משהו חזק בעולם וזו ההזדמנות שלי לעלות על הגל. משברים מטלטלים את האדמה מתחת לרגלינו ומזמינים אותנו כמו את ילדינו לרכוש הרגלים חדשים. אני מתחילה לאכול בלי חלב ובלי סוכר ובלי קמח לבן , כך הודיעה השישית. יש לי שמחה בלב, היא שיתפה בסוף היום השני, יש לי סיפוק. איך הצלחת? שאלתי אותה בפליאה. רצית כל כך הרבה זמן? הזמן מזמן. וההחלטה החדשה נותנת לה כוח וממלאת אותה בזמן המשבר בכוחות חדשים.

"להכין עוגיות, להכין יצירות, ללמוד דברים חדשים, לעשות שינויים בחדר, זה מה שמשמח אותי". יש כלל- העשייה משמחת. אשר ברא אלוקים לעשות. העשייה נותנת כוח ומשמחת. העשייה מחברת למציאות ומסירה מהדמיונות, במיוחד עשייה עם רצון, עם נוכחות. בשביל ילדנו ובשבילנו. לקפל כביסה, לשטוף כלים, אני מוצאת שיש בריאות נפשית באותן המלאכות הקבועות הרגילות שחוזרות על עצמן שוב ושוב פעם אחר פעם כמו משהו מדיטטבי כזה.

מי מכינה ארוחת ערב? מי יושבת עם נעה על חשבון? הגדלת תחומי האחריות, דווקא בזמני משבר, מאפשרת לילדים להרחיב את מעגלי ההשפעה שלהם וכך הם מרגישים בשליטה. לא הכול רועד. הנה אני עושה הנה אני גדל הנה אני יכול. אני מקבל עוד ועוד הוכחות מהמציאות שאני יכול להשפיע על המציאות ולא רק היא עלי. תנו לילדים לגדול יחד עם שכר הלימוד הלא נעים , רסק העגבניות על השיש, הכלים השומניים ביבוש הכלים, והצלחת שהחליקה ונשברה.

בשישי האחרון קיבלנו שיר בוואצאפ. אחותי וכל ילדיה שרים ומנגנים על הדבש ועל העוקץ. מעבר לזה שזה היה מרגש עד דמעות, ראיתי במוחש מה גדול כוחה של יחד משפחתי. שיר משפחתי, ריקוד, משחק, מאסטר שף משפחתי, כל משפחה לפי היכולות שלה ולפי החוזקות שלה. אלו רגעים שעשויים להיזכר לעד. מי ייתן, ונצמח כולנו בריאים ושלמים ממשברים.